<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"א</h1>
<h2>דף כט:</h2>
יין נסך אסור אפילו בהנאה וכן חומץ שהיה מתחלתו יין וחרס הדריאני כך פשוט בעבודה זרה.
חומץ אחר שלשה ימים לאו בר נסוך הוא ואינו נאסר במגע גוי כך פשוט. וכתבו בתו' ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור. וכתב רבינו תם דאין להתירו כי בודאי אין אנו בקיאים בטיב חומץ, כי יש שקורי' אותו חומץ ויש שמקדשין עליו. והרשב"א התיר והורה כל שמעלה אבעבועות כששופכין אותו על גבי קרקע זהו חומץ ודאי.
בוסר יש מתירין בו מגע גוי וכן מוכח בגיטין [ל"א ע"א]. ופר"ת שאסור כי אפילו שנקרא היוצא מהבוסר מים כדאיתא בגיטין, אין אנו יודעים מתי, וגם יש שנה שאין מתבשלין יפה הענבים ונאמר באותה שנה שלא ינהגו בו יין נסך זה א"א לכך אין לזלזל במגעו, וכן כתבו התוספות בסוף גיטין, ויש מתירין.
<h2>דף ל.</h2>
יין מבושל של גוים אסור ויין מבושל שלנו אין בו משו' יין נסך כך פשוט. ואחר שהרתיח נקרא מבשל לא קודם, וכן כתב הראב"ד בשם הגאונים. כתב הרמב"ם כי יין שנתערב בו מעט דבש או שאור הואיל ואין ראוי לנסך על גבי המזבח הרי הוא כמבוש' ומותר לשתותו עם הגוי. וגדולי אחרונים אוסרי' כיון שהוא משום חתנות. ועוד כתב הרמב"ן מנין לנו שלא ינסכו גוים אלא הראוי על גבי המזבח והרי מקריבין בנות שוח ופירות דקל ואסורים למזבח. יינמלין שלנו כלומר משקה מיין ופלפלין ודבש אין בו משום יין נסך והוא הנקרא קונדיטון, ודוקא שיש בו דבש ופלפלין הרבה עד שישתנה או פלפלין לבד שאין מנסכו, כך כתוב בירושלמי [ה"ג]. אלונתית של גוים אסור פירוש הוא יין ישן ומים צלולין ואפרסמון. אלונתית כברייתה פרש"י שעשאה ביד ישראל ולקחה גוי ממנו מותרת דתו לא מנסך כך פשוט. תבשיל שנתנו בתוכו יין ונגע בו גוי קודם שהרתיח מותר כך כתבו הפוסקים. יין מזוג, פירוש כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום יין נסך פשוט. פירוש ולא דמי לשמרי יין דבבא בתרא [צ"ז ע"א] לענין ב"פ הגפן, דהתם היוצא אינו אלא קיוהא בעלמא והכא יין, והה"נ הת' דכל שאין מברכין עליו ב"פ הגפן כמו שביארתי במקומו בדין [נט"ז ח"א], אין בו משום יין נסך. קיוהא פרש"י קהוי שינים כדאמרי' כל דאית ליה ריחא או קיוהא מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל.
החרצנים שמשליכין עליהן מים דינם כדין שמרים שהשליכו עליהן מים וגריעי טפי כך משמע בפסחים [מ"ב ע"ב]. וכתב הרמב"ן דוקא בחרצני' שלהם שעוצרין אותן בקורה ולא נשאר בהן לחלוחית יין ואי' נותנים בהן מים אלא כדי שיחמצו, אבל בחרצני' שלנו שנדרכין בידי אדם ומשליכין בהן מים שנשאר בו יין וגרעינים שלמים, דאפילו השליך שלשה מדות מים ובאו שלשה או פחות משלשה, יין הוא שהמים נבלעין בזגין, ובמה שיוצא יש בו יין מרובה, ויש בו משום יין נסך ולמטה אכתבנו בסוף ח"א.
<h2>דף לב.</h2>
וחרס אדרייאני כלומר של אדריינוס קיסר שנבלע בו יין אסור לסמוך בו אפילו כרעי המטה מפני שרוצה בקיומו.
<h2>דף לג.</h2>
גוי שהשליך יין למלח שרי כך פשוט. רש"י פירש לכלי מלא מלח. ורבי' תם פירש דכי האי גונא אסור שאינו מהלך לאבוד וטעמו ניכר במלח, אבל מפרישין בבורות שממלאין מי' ונעשית מלח דאז הולך לאבוד ואינו נותן טעם. החרצנים והזגים של גוים אסורים ואיסורם איסור הנאה ודוקא כשהן לחין שהוא תוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש מותרים אפילו באכילה כך פשוט. וי"א דאפילו לא הוציא מהן יין הנקרא תמד בלשון חז"ל. והתוספת, דוקא נתמדו כגון שמוציאין מהם יין אבל לא נתמדו אסורים אפי' אחר י"ב חדש כי שמרי יין נסך התמד שלהם לעולם אפילו השליך כמה פעמים מים וכן כתב ה"ר יונה. פשוט, ולמטה בסוף זה החלק אכתוב דינו. תמדי יין שנתיבשו בתנור תוך י"ב חדש ואחר כך מחמיצין בהן הפת רבינו אפרים התירו כיון שנתיבשו אפילו תוך י"ב חדש. ורבינו תם אסרו אפילו נתמדו כי צריך י"ב חדש כמו שכתבתי, וכל העיסה אסורה ואפילו באלף לא בטיל. תמצית של יין הנקרש על גבי החביות והקנקנים הנקרא ראשוראש נהגו בו התר. ואפשר דכל שנתיבש כל כך הרבה הלך כל לחלוחית יין שבו ומעתה כעפר בעלמא הוא ומותר, ומעשים בכל יום ומשתמשין בכלי הגוים לאחר מלוי וערוי ואין מקלפין אותם מהתמצית הנקרשת על פניהם והנח להם לישראל שאע"פ שאינם נביאי' הם בני נביאים כל זה כתב הרשב"א בתורת הבית שלו.
<h2>דף לה:</h2>
שלקות שנעשו מירקות שמשימין בהן חומץ והם של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה כך פשוט. פי' ואינו אסור משום בישולי גוים דנאכל הוא כמו שהוא חי כמו שכתבתי בבישול גוים [ח"ז].
<h2>דף לח:</h2>
שתיתא רב שרי ואבו' דשמואל ולוי אסרי אם עשאו גוי. טלופחי בחלא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בטלופחי ומיא מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן. ואיכא דאמר בטלופחי (בחלא) [במיא] כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחטי ושערי מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן, בטלופחי וחלא, פירו' קמח עדשים וחומץ כ"ע מודו דאסור אם עשאו גוי כי פליגי בטלופחי ומיא ואיכא דאמרי בטלופחי בין דחלא בין דמיא כ"ע לא פליגי דאסי' כי פליגי בחטי ושערי, פירוש מקמח קלוי בתנור. והלכה כרב דשרי. ויש מפ' כלישנ' קמא לקולא כי הוא בשל סופרי', ויש פוסקים כלשון אחרון מפני ח[ו]מר סתם יינם, וכן פסק רי"ף.
כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ אסורין ואין איסורן איסור הנאה ודוקא (בדרבנן) [בדרכן] אבל בידוע אפילו בהנאה אסור, ולא דמי למורייס שהוא ציר דגים דמותר, דהתם לעבורי זוהמא והכא למתוקי טעמא פשוט, וכן פסק רי"ף.
<h2>דף לט:</h2>
ועוד פשוט ואם אין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ מותרים. אשכלות ענבים הנקראים בלשון חז"ל דבדבניות אף על פי שמטנפות אין בהם משום יין נסך כך פשוט.
<h2>דף מ:</h2>
זיתי גלוסקא וחגבים וקפריסין שהוא שומר לפרי ממי' צלף וקפלוטות אם חוששי' שמא ערב יין, ואם אסורים משום בישולי גוים כתבתיו בדין בישולי גוים [ח"ז, ולעיל ל"ח ע"ב].
<h2>דף מט:</h2>
חבית דסתם יינם שנתערב באחרות אסור בשתיה ולא בהנאה ולוקח דמי החבית ומוליכו לנהר והשאר מותר, כך פשוט בע"ז. ויש שכתבו ואם רוצה למכרו לגוים מוכרו כלו חוץ מדמי יין נסך שבו כלומר מאותו חבית ולא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל כי הוא יין ולא יקנהו ישראל, וכן נראה מהירוש' [הי"ג] והתוס' כתבו דמשום חומר ע"ז חיישינן שמא יחזור הגוי וימכרנו לישראל לצרך פועליו ולפיכך לא ימכרנו ביחד לגוי.
<h2>דף נה.</h2>
ועוד פשוט ירד בבור מה שבבור אסור והשאר מותר. יש מי שכתב אם נגע במה שירד בבו' נאסר מה שבבור. וי"א דאף בלא מגע גוי נאסר היין מכח הגוי שדורך ונמשך היין לבור מכחו.
<h2>דף נה:</h2>
אבל יין כיון שהתחיל לימשך נעש' יין נסך פשו' בע"ז. ופרש"י שהגת עשויה כמדרון ונמשך מה שלמעלה למט', כלו' שפנה החרצנין והזגין מהיין והיין לבדו נמשך מצד עליון לצד תחתון דנאסר במגע גוי כל מה שבגת אפילו לא נגע אלא בחרצני' וזגין כי כבר יש בו המשכה ע"כ תוכן פירש"י. וי"א לא נאסר אלא מה שנמשך, וראשון נר' עיקר. כשדורכי' בגיגיות שלנו אין כאן המשכ', אבל אם פנה בגיגיתה החרצני' והזגי' לצד א' כדי שימשך היין לצד אחד הוי המשכה, וכ"ש אם הוציא יין מהגיגית דרך ברזא דהוי המשכה, או אם מלא כוס יין מהגיגית אפילו ישראל מן הצלול וכיון לשלותו מהחרצנים והזגי' הוי המשכה, וכן כתב רשב"ם בשם רש"י. אבל אם מלא כוס מלא יין מן הגיגית מיחד מהחרצני' והזגי' והיין אפילו גוי ושתה והחזיר השאר מן הכוס בגיגית לא נאסר דלא הוי המשכה. וגיגית מליאה ענבים בבית גוי אסורה שמא משך הגוי ממנה יין דרך ברזא לולי ששמר ישראל אותו משעת בצירה או שחתם אותה. וי"א דלא מיקרי המשכה שנעשה יין נסך אלא כשהתחיל לקלח מן הגת אבל על הגת ועל הגיגית לא שייך המשכה, וראשון עקר.
לוקחין גת בעוטה מהגוי אף על פי שנוטל בידו ונותן לתפוח כלומ' העגולה שעושין תחת הקורה, ומיירי בגת פקוקה ומלאה כיון שהגת מלאה לא נמשך כי א"א לפנותו ולהבדיל כל החרצנין מן היין אלא מן העליונים הוא נוטל ונותן לתפוח ונשארו הרב' חרצנים עם היין ואין כאן המשכה.
ור"ת כתב שאין לוקחין גת בעוטה מהנכרי אפילו פקוקה ומלאה שלא נמשך כלל דגזרינן פקוקה אטו שאינה פקוקה. ונכון להחמיר כדבריו וכן עמא דבר.
אין דורכין עם הנכרי בגת שלו, כלומר של הגוי בשכר שמא נמשך ונמצא נוטל שכר מיין נסך ובגת פקוקה ומלאה מותר כמו שכתבתי למעלה פשוט בע"ז. ופר"ת שאסור לדרוך עם הנכרי דחיישינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה ופקוקה אטו שאינה פקוקה כמו שכתבתי בלוקחין גת בעוטה.
<h2>דף נו:</h2>
ועוד פשוט ודוקא שלא החזיר גרגותני לגת. פי' הסל שמסנני' בו היין בבו' להיו' צלול ואז מה שנשאר בגת מות' כיון שלא נמשך אבל החזירו לגת נאסר מה שבגת ע"י תערוב' אפי' גת פקוקה ומלא'. ואפי' לא נמשך ולא החזיר גרגותני נאסר וגרגותני אסור לפי שנאסר בבור שנגע ממש השולים שלו בין הבור.
ועוד פשוט מותר לדרוך עם הנכרי. ואם תאמר למה שהגוי נוגע בידו ונמצא יין נסך, מיירי שידיו כפותות שאם לא היו ידיו כפותו' חזקה שנגע בידיו, ואחר שנגע ברגליו אפילו שידיו כפותו' אינו עושה יין נסך ברגלו לאסור בהנאה ואסור בשתיה כיון שטרוד בדריכה. נראה מכאן, שבידו עושה יין נסך לאסור בהנאה, וברגליו אינו עוש' יין נס' אלא לשתיה ומותר בהנאה, זולתי אם כיון ליגע ואינו טרוד במלאכתו כמו שאכתוב.
<h2>דף נז.</h2>
מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר כגון מדדו בקנה כלו' למדוד כמה יין יש בחבית או כגון שנגע בלולב והיה מתעס' בדבר אחר ולא נגע בכונה והיה ע"י דבר אחר ולא בגופו ממש, לרש"י אסור בשתיה ומותר בהנאה, וי"א שמותר אפילו בשתיה כיון שהיה ע"י דבר אחר ושלא בכונה, וכן דעת התוס', וכן נראה עקר. מגע גוי בגופו שלא בכוונה כגון מדדו בידו למדוד כמה יין יש בחבית בידו ממש וכן כל כיוצא בזה אסור בשתיה ומותר בהנאה, ויש אומרים שאסור בהנאה, וראשון עקר דכיון שהיה שלא בכוונה אפילו שהיה בגופו ממש מותר, וכן כתב רב אלפס ובעל הלכות גדולות ורבינו חננאל והגאונים. גוי בידו בכוונה עושה יין נסך לאסור בהנאה, וברגל אפילו בכונה אינו עושה יין נסך לאסור בהנאה אלא בשתיה כמו שכתבתי בדין אין דורכין עם הנכרי [לעיל נ"ו ע"ב]. תינוק גוי שאינו יודע בטיב ע"ז ונגע ביין, י"א שעושה יין נסך לאסור בשתיה ומותר בהנאה, ויש מפרשים שאינו עושה יין נסך ומותר אפילו בשתיה, וראשון עקר פשוט בע"ז. פי' דכל שהוא זוכר בפיו ע"ז ומשמשיה נקרא יודע בטיב עבודה זרה. ועוד פשוט עבדים הנלקחין מהגוים מלו ולא טבלו יינם אסור אם נגעו, ואם מלו וטבלו עושין יין נסך עד שנים עשר חדש שישתקע שם ע"ז מפיהם, וכן כתב ר"ח בפסקא דשמואל. ור"ת כתב שמותר מיד כיון שמלו וטבלו. בני השפחות שנתגדלו בבית ישראל ומלו ולא טבלו, גדולים עושין יין נסך קטני' אין עושין יין נסך, ודוקא שלא טבלה אמן שאם טבלה אמן יועיל להם טבילת אמן פשוט.
משוך בערלתו אינו עושה יין נסך ואף על פי דתינוק בן יומו עושה, דוקא גוי דלא פלוג רבנן בין בר כוונה לבין שאינו בר כוונ' אבל ישראל משוך שהוא (ר)[ו]אבותיו הוחזקו בקדושה לא, דניסוך אינו תלוי במילה שהרי משומד מהול הוא ועושה יין נסך במגעו, וזה אף על פי שנמשכה ערלתו לבו הוא לשמים, כך כתב רבי מאיר.
<h2>דף נז:</h2>
גוים בזמן הזה כתוב בשם רש"י שמצא בתשו' הגאונים שאינם יודעים וה"ל כמי שאינם יודעים בטיב ע"ז ואם נגעו ביין ישראל לא נאסר בהנאה אלא בשתיה וכן סתם יינם, ולפי זה מותר לישראל ליקח יין נסך מגוי בחובו, ואם נגע גוי ביין ישראל מותר למוכרו לגוים עד כאן. ותמהו עליו כי לא מצינו מגע גוי מותר בהנאה לבד מאותו גוי שנגעו כמו שאכתו' למטה שמות' ליקח ממנו ההזיק שעש' כשנגעו. וי"א כי בזמן הזה יין שלנו שנגע בו הגוי מותר בהנאה, אבל סתם יינם אסור בהנאה, וכן נראה עקר. והרמב"ם כתב יראה לי שכל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסו' בשתיה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו גוי, כשהוא עובד ע"ז אבל אם היה איסורו (בכלל) [בגלל] גוי שאינו עובד ע"ז כגון ישמעאל שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או טפח על פי החבית הרי זה מותר בשתיה. אבל המפקיד יין ביד גר תושב או ששלחו עמו והפליג או שהניח חנותו פתוחה בחצר גר תושב הרי זה אסור בשתיה שכל חשש של חלוף וזיוף ירא' לי שכל הגוים שוים בו והואיל ונעשה יין ברשותם נאסר בשתיה על כל פנים ע"כ במאכלות אסורות פי"ג. ועוד כתב כי הנוצרים עובדי ע"ז הם ויינם אסור בהנאה, והישמעאלים אינם עובדי ע"ז ויינם אסור בשתיה ומותר בהנאה ע"כ.
<h2>דף נח.</h2>
גוי שנכנס לחנו' ישר' ואמר לו יש לך יין למכור אמר לו לאו ובא הגוי ושם ידו בתוך הכלי שדולי' מהחבי' ושכשך ואמר כי זה איננו יין ובא ישראל בכעס והשליך בחבית מה שהיה בכלי שנגעו בו הגוי, ימכר החבית חוץ מדמי היין שהיה בכלי כי נאסר מה שבכלי אפילו בהנאה. וכן אגנדרמין גוי כלומר טועם היינות שקדח במנקת והעלה יין לתוך פיו או טעם מהכוס והחזירו לחבית אסור אף על גב דהוי שכשוך גרוע שלא כוון אלא לטעום והוו כל אלו מגע גוי בגופן בכוונה, ואלו השנים עדיפי לאיסור ממדדו בקנה או ביד כי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא נתכוון אלא למדוד, אבל הכא בדלי כעס הגוי שלא רצה למכו' לו יין ושכשך להרע כדי שימכרנו לו, ואגרדמים גם כן דרכו לנסך מה ששותה כי אומ' שזה לא יזיק לבעל היין. וי"א כי דלי ואגרדמים לא נאסר משום שכשוך אלא משום תערובת. לפי טעם זה לא דמי כלל למדדו בקנה וההיא דכוס שהחזירו לחבית ימכר החבית חוץ מדמי יין הכוס, כי לא נאסר בהנאה כי אם מה שבכוס כמו בדלי שכתבתי וכמו יין שנפל לבור כמו שאכתוב. וההיא דמנקת נאסר בהנאה כל מה שבחבית כי מגע פיו עושה יין נסך אפילו לא נגע בידו, ופיו וידיו שוין לעשות יין נסך לאסור בהנאה, ורגליו ושאר גופו לאסו' בשתיה בלבד. פי' מנקת קנה חלול שמניחין בפי החבית כשחותמים אותו וכשרוצים לטעום החבית פותחין פי הקנה שראשו אחד חוץ לחבית ומושך בפיו דרך מציצה ושותה מהיין דרך הקנה. ועוד פשוט גוי שהושיט ידו לחבית של יין וסבו' שהי' של שמן ונמצאת שהיא של יין מותר בהנאה כי זהו מגע גוי שלא בכוונת נסוך כל זה פשוט בע"ז.
<h2>דף נח:</h2>
ישראלים חשובים שישבו לשתות יין ואמרו לאדם אחד שלא היו מכירין תא ואשקיין והשקן ולא נגע ביין אלא דמוריק אוריק ונמצא גוי, יש מי שאוסר אפי' בהנא' שבודאי יאמר הגוי אנשים חשובים כאלו אי אפשר שלא ישתו יין ואינו שכר ונתכוון לנסך ואפילו מוריק הם לא הרגישו יפה לפי שהיו סבורים שהיה יהודי והוא נגע, ויש מי שהתיר אפילו בשתיה כי יאמר אנשים כאלו לא יאמרו לי להשקותם אם היו שותים יין ובודאי שכר הוא כי היה בלילה ולא הכיר אם היה יין ולא הכיר גם כן בריחו כי היה חדש ולא נסך כלל כי חשב שהיה שכ' ולא נגע כי מוריק אוריק וכחו של גוי שלא בכוונה לא גזרו בו רבנן. וכחו בכוונה י"א שאסור בהנאה כדין נסוך ויש אומרים שמותר בהנאה ולמטה אכתבנו כך פשוט. יין שמזגו גוי אסור בשתיה כי כדי לדקדק במזיגה לערב עם המי' נגע ביין כך מוכח בעבודה זרה. אבל גוי שלא כיוון למזיגה אלא שזרק מים ביין בלא כוונת מזיגה מותר בשתיה פירוש בדיעבד, ואפילו שקלוח המים יורד מיד הגוי ליין לא נאסר משום נצוק דלא אמרו נצוק הוי חבור אלא יין ביין אבל מים ביין לא. וכן במקום שנהגו למזוג בצונן ומזג הגוי בחמין או בהפך מותר, ולפי מנהגנו אין חלוק בין צונן לחמין.
<h2>דף נט.</h2>
גוי שזרק ענבים לגת בעוטה שהתחיל היין להמשך אסור לכתחלה שמא נגע בזריקה אבל בדיעבד מות' אפי' בשתיה דלא דמי למזיגה שמדקדק ביותר כך פשוט. יש מקומות שנוהגין להביא הענבים מן הכרם בכלים של עץ כדי שלא יאבד היין היוצ' מהענבי' ונקראי' דרדורין, וכת' הרשב"א י"מ שאסו' להבי' הענבים מן הכרם בדרדורין לגת ע"י גוי לפי שהענבי' נסחטים והיין מתאסף בשולי הדרדורין ונמצא גוי שופך יין צלול לגת, ואם סייעו ישראל בנתינתו לגת מותר ואפילו לכתחלה שהרי יש כאן כח מעורב בו, עבר והביא הגוי לבדו ושפכן לגת שהיין מזלף על הענבים מותר לפי שעדין לא נדרכו הענבי' ולא נמשך יינם ואין הגוי מתכוין לשפיכת הענבים ואין דרכן של מנסכין כן.
<h2>דף נט:</h2>
גוי שנפל לו אתרוג או שום דבר לתוך חבית של יין והושיט ידו בחבי' והאתרוג בידו והוציאו אסור אפילו בהנאה, ואם כבשו לו ידו תוך החבית בענין שלא ישכשך עד שהריקו כל החבית מהיין דרך הברזא מותר בהנאה. ומה שלא אסר היין בהכנסה לבד יש אומרים משום שהיה טרוד ונבהל להוציא האתרוג, ועם כל זה אם הוציאה הוא בעצמו ולא כבשו לו ידו כמו שכתבתי ביציא' היה עושה יין נסך כי כבר נסתלק אונסו ובהילותו. ויש אומ' שבהכנסה היה סבור שהוא שמן ובהוצאה ידע שהוא יין כמו שכתבתי, שלא הרגיש מתחלה שהיה יין. ויש אומ' דגוי שהכניס ידו מתחלה ביין והיה סבור שהיה שמן ואחר שנודע לו שהיה יין משך ידו מותר בהנאה כי מגע שלא בכוונה קרינן בו שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא נתכוון לנסך כיון שהוציא ידו מיד שידע שהיה יין. ומה שכתבתי שכובשין לו ידו עד שמריקין כל החבית מן היין, כתב הרשב"א ויראה (לו) [לי] שאין למדין מדברים אלו למקו' אח' שאין אנו בקיאין לדון בדברים אלו המוכיחים ואין לנו אלא מה שמנו חז"ל עד כאן.
גוי שנסך יינו של ישראל אף על פי שהיין אסור בהנאה מותר ליקח דמי היין מהגוי עצמו שנסכו כי כבר נשרף וכלה היין ואינו נוטל אלא דמי נזקו כמו שהיה לוקח מישר' אם נסכו לו כך פשוט בעבודה זרה.
חבית שיצאה הברזא מהנקב שלה והכניס גוי אצבעו בתוך נקב החבית וכן אם נטל הברזא מהחבית או הכניסה והיתה מגעת הברזא לחלל החבית אסור הכל בהנאה. פירוש והוא שיעבור האצבע או הברזא שהוא מוציא ומכניס לחלל החבית וכן כתב הרשב"א, אבל אם הניח ידו על הברזא ומנע היין מלצאת ולא הכניס אצבעו בפנים, יש אומרים שכל מה שלמעלה בחבית עד הברזא אסור בשתיה ומה שלמטה מותר בשתיה, ויש אומרים כי מה שלמעלה אסור בהנאה ומה שלמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה וכן כתב רי"ף והרשב"א וכן נראה עקר, ויש אומרים שכלו אסור בשתיה ומותר בהנאה, ויש מי שכתב שכלו אסור בהנאה וכן פרש"י, ויש אומרים כי למעלה אסור אפילו בהנאה למטה מותר אפילו בשתיה. ומה שאין אנו אומרין שכיון להציל ולא נסך כי היה טרוד, יש מפרשים הטעם שהיו שם ישראלים וקדם הוא ולמה קדם בודאי להרע ובכל מה שלמעלה נמשך אחריו שסופו לצאת, ויש אומרים דמיירי אפילו אין שם ישראל שיכול להציל כי הטרדות אינן נדמות אלו לאלו כך פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף ס.</h2>
גוי מריק מן הכד יין לכובא וישראל נקיט כובא, י"א שאסור אפילו בהנאה דכחו הוא, וי"א שמותר בהנאה כיון דאוריק אורוקי ולא נגע ביין וכגון יין שמזגו גוי, ואף על פי שנסוך הוא דרך הרקה, דוקא בפני ע"ז אבל שלא בפני ע"ז בשכשוך אבל לא בהרקה כך פשוט. וזה המחלק' של הפוסקי' הוא בכחו ובחבורן ובכוונת מגע בלא טרדת מלאכה, וי"א שאפילו נגע ע"י דבר אחר כיון שנגע בכוונת יין בלא שום טרדה אחרת שעשאהו יין נסך ואסור אפילו בהנאה, ויש שפסקו דכיון שנגע ע"י כלי או ע"י דבר אחר ולא נגע בגופו ממש שמותר בהנא' ואסו' בשתיה וכן נר' עקר וכן כתב הרשב"א וממנו כתבתי למעלה. אבל בהפך דגוי נקוט כובא וישראל מריק מן הכד מותר. ואם הגוי מצדד אצדודי שמקרב הגוי הכובא כנגד הקלוח אסור. וי"א אפי' חסרה כיון דמקרקש בכובא כשמצדד, כחו בכוונה הוא. ועוד כי כשממשמש הכובא על צדה בשעה שהיין מקלח בתוכה הוה ליה כנוגע בכוונ', ולפי זה הטעם אסור אפילו בהנאה. גוי ששכשך כלי והוא פתוח ולא הוריק ממנו לחוץ וידוע שלא נגע בפנים והוא יודע שהוא יין אפילו לא הגביהו י"א שאסור אפילו בהנאה, ואם היה סבור שלא היה יין מותר אפילו בשתיה, ויש (אוסרים) [אומרים] שאפילו יודע שהיה בו יין מותר אפילו בשתיה וכן הסכימו הפוסקי', וכן כתב הרשב"א שאין חלוק בשכשוך בין כלי פתוח לכלי סתום זולתי כשהכלי פתוח ומלא חיישי' שמא נגע הגוי, ואם הכלי סתום בין חסר בין מלא ואפילו שכשכו מלמעלה למטה מותר אפילו בשתיה. וכן נאד שפיו קשור או פיו בידו ונושאו הגוי וישראל עמו, ושכשכו כל כך הגוי שהגיע דפנותיו זה לזה שאי' דרך נסוך בכך כך פשוט.
גוי נושא כובא מלאה אסורה פי' ואפילו בהנאה שמא נגע, חסרה שרי שאין ידיו מגיעות ליין כי אם לשפתו, ואף על גב דמקרקש ליין לא ניח' ליה בהאי קרקוש כדי שלא ישתפך היין עליו. ואם נושאין אותה במוט בשני' ושום (כחד) [אחד] מהם אינו יכול להגיע לשפת הכובא אפילו מליאה מותר. ומאי דאמרינן דחיישי' שמא נגע ביין כת' הראב"ד דוקא שהולך ישראל אחריו, שמא נגע הגוי ולא הרגיש אבל אם הולך ישראל אצלו שכל שעה רואה אותו אין לחוש שמא נגע ולא ירגיש וכן כתב הרשב"א. יש לדקדק מכאן כי כד שיש בו יין ואינו מלא ונושאו גוי או גויה על ראשו או על כתפו ושומרו ישראל שלא נגע בפנים שמותר בשתיה ולא ניחא ליה באותו שכשוך כמו שכתבתי וכן נראה מהרשב"א. ואם נשפך ממנו שום דבר אכתוב למטה.
וכתבו בתוספו' ברזא שהיתה רפויה בחבית ומגופה שהיתה רפויה על פי החבית ובא גוי והדקה לפנים אין דרך נסוך בכך ולפיכ' אין חשש בכך, ודקדקו מההיא דנאד כמו שאכתוב.
חבית של עץ שלא היו השולים מהודקים והיין יוצא ובא ישראל ונתן נעורת של פשתן ותפשה כנגד הנקב ומנע(רין) קצת מהיין מלצאת ובא גוי אומן והדקה בסכין עד שסתם הנקב מותר שדומה לנאד כמו שכתבתי וכמעשה לבנה כמו שאכתוב. מי' אם היה היין שותת יש ליזהר שאז נוגע ביין, אבל בסכין יכול להדקו שאינו מתכוון רק לסתו' וה"ל מגע גוי ע"י דבר אחר שלא בכוונה ומות' אפילו בשתיה לדעת המתירים כמו שכתבתי למעלה כך כתבו התוס'. והרשב"א כתב כי יש שהורו שאם בשולי הגיגית היא מטפטפת אסור שיתחוב גוי נעורת של פשתן בסדקי' שנוגע הוא ביין אבל בסביבות השולים מקום שמתחברים דפני הגיגית מותר שראשי השולים מפסיקין שתחובי' בחריצים שבדפני הגיגית ע"כ. גוי שהיה נושא חבית במוט ודרך נקב מוציאה יין שלא מדעת הגוי או שהיה נשפך מכחו של גוי מותר אפילו בשתיה לדעת המתירים שכחו של גוי מותר שלא בכונה. וכתב הרשב"א י"ל שאפילו היה נושאה על כתפו ומהטעם שאמרנו היתה חביתו מטפטפת מעט יש לומר שאפילו נושאה על כתפו והוא היה יודע מותר שאין היין נשפך מכח הגוי ולא מרבה בשפיכה בנדנודו וכחו שאפילו היתה מתחת על גבי קרקע היתה מטפטפת כמו על כתפו ואין כאן כחו של גוי כל עקר אלא שיש להתישב בדבר עד כאן.
גת שאין דורכין בה ברגלים אלא על ידי קורה ושם הגוי הנסרים שהוא הנקרא תפוח על הענבים ועצר זהו כחו בחבורין שעצר בגופו הנסרים שעל התפוח בלי קורה ואפילו כח כחו אסו' בשתיה ומותר בהנאה. ויש ד' כחו' בזה, הכח הא' הנסרים, והשני הקור', והשלישי העץ הנקרא פושיליו ובלשון ערבי מגזל, הרביעי המקל שבו מסבבין העץ כל זה פשוט, וכבר אמרנו שאפילו בכח שני אסור בשתיה. ורש"י נסתפק אם יש לחלק בין כח שני לכח שלישי ואם מותר בשתיה או אסור, ומכל מקום נראה כי לדברי הכל בכח רביעי מותר אפילו בשתיה. והרשב"א אסר הכל וכתב שאם הגוי גלגל הגלגל ועצר הגלגל הקורה והקורה סחטה הענבים הכל אסור. ועוד כתב שכח כחו ככחו וכן אפילו שהן עשרה כחות. ועוד כתב כח של גוי ושל ישראל מעורב בו מותר במה דברים אמורים בשגלגלו ישראל וגוי את הגלגל ולא היה יכול לגלגלו אלא אם כן ישראל מסייעו, אבל אם הגוי יכול לגלגלו אף על פי שישראל מסייעו יש שכתבו להחמיר שמסייע אין בו ממש. ויראה לי שהוא מותר שאף הגוי מסייע לישראל ולמה נעשה את הגוי עקר וישראל מסייע וכל דברי סופרים הולכין בו להקל עד כאן.
<h2>דף ס:</h2>
חבית מלאה יין שנבקעה כלומר נסדקה לשנים ובא גוי והדקה לחברה אם לארכה נבקעה מותר בהנאה ואם לרחבה נבקעה מותר אפילו בשתיה כי לא עשה שום דבר הגוי אלא מעשה לבנה שהכביד החצי העליון על התחתון כך פשוט בעבודה זרה.
מדד בקנה ואפילו בידו מותר בהנאה כיון שנתכון למדוד וטרוד. התיז הצרעה בין בקנה או מטפח בידו על גבי רתיחת היין בפי החבית, כל אלו מותרים בהנאה שכל נגיעה שטרוד לעשות מלאכתו אפילו נגע בגופו מותר בהנאה. דרך ברגלו יין מותר בהנאה שטרוד בדריכה, אבל נגע ברגלו או בשאר גופו בלא טרידה אסור אף בהנאה. נגע בקנה או על ידי דבר אחר בכוונת מגע אסור אפילו בהנאה, ויש חולקים בזה וזה עקר.
נפל לבור של יין ועלה מת מותר בהנאה שמתוך אנסו ובהילותו לא נסך, אבל עלה חי אסור שהודה לעבודה זרה שלו ונסך בעלייתו פשוט.
נטל חבית וזרקה לבור של יין בחמתו בחבורי' שלא פסק ממנו ידו עד שנפל לתוך הבור מותר פי' אפילו בשתיה וה"ל מגע גוי ע"י דבר אחר בחבורים שלא בכוונת מגע מתוך חמתו, אבל שלא בחמתו אסור פירוש אפילו בהנאה דה"ל מגע גוי ע"י ד"א בחבורי' בכוונת מגע למ"ד דאסור אפילו בהנאה, וכבר כתבתי שיש חולקי' בזה אבל זה נראה עקר. זריקה שלא בחבורים כגון שזרק אבן או שום דבר לתוך היין מותר אפילו בשתיה ואפילו שהיתה הזריקה בכוונת יין. והרמב"ם כתב שאם זרק בחמתו לבור שמותר בהנאה. ונראה מדבריו שלא פסק כרב אשי שתרץ דקא אזיל מניה מניה, וגם רי"ף לא הביא בהלכותיו הא דרב אשי דכל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך, נראה דנקטו בריית' כפשוטה נטל החבית וזרקה בחמתו מותר ושלא בחמתו אסור, וגדולי האחרונים תפסו הראשון עקר כך פשוט.
<h2>דף סב.</h2>
השוכר מרתף לגוי לאצור בו יין נסך אסור כדאמרינן גבי שוכר חמור ואין חלוק בין הזמן הזה לזמן חכמי התלמוד כך כתב רבינו מאיר.
שוכר חמור להביא עליו יין נסך שכרו אסור ואם שכרו לרכוב עליו אפי' הניח לגינו של יין נסך שכרו מותר וכן בספינה וכיוצא בה כך פשוט.
<h2>דף סב:</h2>
ישראל שיש בידו יין נסך שתופס דמיו ועבר ומכרו לגוי בהקפה ומכרו הגוי קודם שפרע לישראל ואחר כך פרע לישראל, דמיו מותרי' מאחר שאין ביד הגוי שום דבר כשפרע לישראל. וי"א שהדמי' מותרי' אפילו פרעו קודם שמכרו הגוי דאין זה דמי יין נסך כיון שאין המעות ביד ישראל בשעת משיכה. ומ"מ כל זה דוקא לישראל אחר מותרים הדמים אבל לא לאותו ישראל משום קנס, כך דקדקו הפסקנים מההיא דאם בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה מותר, וכן הדין בע"ז.
<h2>דף סג:</h2>
אסור לפרוע חובו ביין נסך כיצד היה חייב לפועליו מעות ונתן להם יין נסך או שהקדים לחנוני דינר ואמר תן לפועלי בזה יין אסור, אבל אם אמר לפועליו לכו ושתו ואני אפרע והלכו ושתו יין נסך והלך הוא ופרע ממה שהיה חייב להם או שאמר לחנוני תן להם ואני אפרע מותר כיון שלא ייחד לו שעבודו בשעה שנתן היין כך מוכח בע"ז.
שכרו לשבור חביות של יין נסך שכרו מותר דלמעוטי תפלה שפיר דמי וכן כל כיוצא בזה פשוט.
<h2>דף סד.</h2>
(וכתבו בתו') ישראל שנושה בגוי מנה ומכר יין נסך והביא לו מותר. ואם אמר המתן עד שאמכור יין נסך ואביא לך אסור שרוצה בקיומו כך פשוט. וכתבו התוספות דהא דאמרינן מותר דיש לו ערב ואינו חושש בקיומו, והא דאמרינן דאסור דאין לו ערב ואין לו במה ליפרע זולתי זה. והראב"ד כתב שאם בידו לנגשו וליפרע ממנו מיד ואמר המתן עד שאמכור יין נסך אסור, אבל אם לא היה בידו לנוגשו ועל כרחו מרחיב לו זמן אפילו אומר איני יכול לפרעך עד שאמכור ע"ז מותר. ורבינו מאיר כתב מותר ליקח יין נסך בחובו שהוא כמציל מידם. כתב הרמב"ן כיון שהרוצה בקיומו של יין נסך אסור כמו שכתבתי נראה שאפי' אמר לו בחנם לשמור יין נסך אסור דשמא יגנב בפשיעה ויתחייב לשלם והילכך רוצה בקיומו, ואפי' פטרו מהתשלומין רוצה בקיומו הוא כיון שקבל עליו בטובה. ואסור לישראל למזוג כוס של יין נסך לגוי כאלו שהן משמשין ונעשין משקין לשרי הגוים דאסו' הוא ע"כ. וכן כתב הרשב"א, וכתב שממשכנין אותו מנכסיו עד כדי שכרו ע"כ.
<h2>דף סד:</h2>
ישמעאלים שאינם עובדי ע"ז כתבו הגאונים שאם נגעו ביין ישראל שמותר בהנאה אבל בשתיה אסו' משום חתנות וכן נראה מסתם יינם שלהם. כותיים לענין יין נסך הרי הם כגוי' גמורים כך כתב רי"ף בגטין [ג' ע"א מדפי הרי"ף] וכן מוכח שם דעשאום גוים גמורים. גר תושב שקבל עליו ז' מצות בני נח מגעו מותר בשתיה. וסתם יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה כך מוכח. גר שמל ולא טבל אינו עוש' יין נס' ומגעו מותר בשתיה ולא דמי לעבדים שמלו ולא טבלו דגדולים עושין יין נסך כמו שכתבתי [לעיל נ"ז ע"א], דהת' מלו משו' אימת רבן והכא בא להתגיי' כך פסקו התוספות בעבודה זרה על ההיא דגר תושב. וגר שמל וטבל יינו מותר בשתיה מיד.
גוים בזמן הזה כתוב בשם רש"י שמצא בתשו' הגאונים שאינם יודעים וה"ל כמי שאינם יודעים בטיב ע"ז ואם נגעו ביין ישראל לא נאסר בהנאה אלא בשתיה וכן סתם יינם, ולפי זה מותר לישראל ליקח יין נסך מגוי בחובו, ואם נגע גוי ביין ישראל מותר למוכרו לגוים עד כאן. ותמהו עליו כי לא מצינו מגע גוי מותר בהנאה לבד מאותו גוי שנגעו כמו שאכתו' למטה שמות' ליקח ממנו ההזיק שעש' כשנגעו. וי"א כי בזמן הזה יין שלנו שנגע בו הגוי מותר בהנאה, אבל סתם יינם אסור בהנאה, וכן נראה עקר. והרמב"ם כתב יראה לי שכל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסו' בשתיה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו גוי, כשהוא עובד ע"ז אבל אם היה איסורו (בכלל) [בגלל] גוי שאינו עובד ע"ז כגון ישמעאל שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או טפח על פי החבית הרי זה מותר בשתיה. אבל המפקיד יין ביד גר תושב או ששלחו עמו והפליג או שהניח חנותו פתוחה בחצר גר תושב הרי זה אסור בשתיה שכל חשש של חלוף וזיוף ירא' לי שכל הגוים שוים בו והואיל ונעשה יין ברשותם נאסר בשתיה על כל פנים ע"כ במאכלות אסורות פי"ג. ועוד כתב כי הנוצרים עובדי ע"ז הם ויינם אסור בהנאה, והישמעאלים אינם עובדי ע"ז ויינם אסור בשתיה ומותר בהנאה ע"כ.
<h2>דף סה.</h2>
השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור בהנאה ואפי' בסתם יינם ואם לקחו יוליכנו לים המלח או יקברנו. ואם שכרו לעשות מלאכה אחרת וא"ל העבר לי חבית של יין נסך מותר כגון שאמר לו העבר לי ק' חביות בק' פרוטות כל חבית בפרוטה והיה ביניהן חבית של יין נסך שכרו מותר חוץ מפרוטת אותה חבית של יין נסך שלא נתחברו יחד, והוא שאמר לו כל חבית בפרוטה אבל אם א"ל ק' חביות בק' פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך שכרו אסור שאם לא היה מעביר לו של יין נסך לא היה פורע לו כלום כי כל השכירות על כלן יחד כך פשוט. ומה שאמרו שאסור כת' הרשב"א יראה לי שאין דברי' אלו אסורי' אלא בזמן שיש ביניהן שוה פרוטה משכר יין נסך אבל פחות מכאן אינו נחשב לכלום וכלו מותר. כיצד שכרו להעביר לו ק' חביות בנ' פרוטות ונמצאת אחת של יין נסך ביניהן אף על פי שיש שם חצי פרוטה כנגד אותה של יין נסך מותר. וכן יראה לי שאם שכרו להעביר לו חביות ולעתות ערב קודם שנשלם זמן עבודתו א"ל העבר לי חבית של יין נסך, אם נשאר לו מזמן עבודתו כ"כ שיש בו להעביר חבית זו השכר כנגד אותה חבית אסור והשאר מותר שאין זה כקבלנות, ואם לא נשאר מן הזמן כ"כ הכל מותר שאין זה אלא כמעביר לו מרצון ואינו מכלל שכירותו. ואפשר שאפילו [כן] כנגד אותה חבית אסור ואפי' היה עושה לו בטובה ממשכנים אותו מנכסיו עד כדי שכרו ע"כ.
<h2>דף סה:</h2>
יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם ומותרו' ואם מבוקעות אסורות וימכר חוץ מדמי יין נסך שבו, וביין שנפל עליהן, כלומר על המבוקעות בין יין ישן בין יין חדש שיעורו בנותן טעם וכל מקום שאין יכולין לעמוד על הטעם משערין בס' כך פשוט. כתב בירושלמי [ה"ג] מתניתין מיירי בענבים מחוברים באשכול, ואם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות. ולמטה אכתוב דין אשכול ענבים שבגת. יין נסך שנפל על דבר שנותן בו טעם לפגם מותר כגון על הגרוגרו' וכיוצא בהן או לתוך גריסין כך פשוט ונחלקו הפוסקים אי אמרינן בדבר שאיסורו במשהו נותן טעם לפגם מות' או אסור וכתבתיו בדיני תערובות [נט"ו אות כ"ט] ובדין תערובת חמץ [נ"ה ח"ה] חטים שנפל לתוכן יין נסך הרי הן כמבוקעת בשביל הבקיעה שיש בהן ואסורות. פירוש ודוקא שיש בהן בנותן טעם. ובמקו' שנזהרין מפת של גוים מותר לעשותן פת וימכרנו לגוים בענין שלא יחזור ישר' לקנותו מהגוי כך פשוט, ואפילו שמפ' חוץ מדמי יין נסך שבו, אסור למוכרו בענין שיחזור וימכרנו לישראל.
<h2>דף סו.</h2>
חומץ של יין וחומץ שכר של ישראל שנתערבו, במשהו, דכל אחד מיקרי חומץ ומין במינו במשהו כך פשוט ועוד פשוט וחומץ של יין נסך שנפל לתוך יין של התר וכן יין של איסור שנפל לתוך חומץ של התר, בנותן טעם, שמיד שבא לתוך אויר החומץ נעשה ריחיה חלא וטעמיה חמרא עד שיתערב עם החומץ, ומיקרי יין עד שיתערב מכל וכל, וה"ל מין בשאינו מינו בנותן טעם כך פשוט. ולכ"ע מין במינו במשהו לענין יין נסך וטבל.
<h2>דף סו:</h2>
ריח יין נסך לאו מילתא היא כגון בת תיהא כלומר נקב קטן שעושין במגופת החבית ומריחין משם היין, אם היין מישראל והריחו גוי מותר, ואם היין מגוי והריחו ישראל מותר כך פשוט. ולפי זה האנשים המכירין בריח היין אף על פי שקולטין הריח בפיהם מותר לישראל לטעום יינו של גוי בריח, וכן מותר לישראל להטעים לגוי בריח ולא נאסר היין, וכן פירשו רבינו תם ורי"ף והרשב"א דריחא לאו מילתא היא. וכתבתיו בדין תערובות [נט"ו אות כ"ט], ושם גם כן פת חמה או צוננת על חבית של איסור פתוחה או סתומה.
<h2>דף סז.</h2>
חומץ שנפל לתוך גריסי' רותחין מותר דנותן טעם לפגם הוא, אבל נפל תוך גריסין של צונן והרתיחן אסור דהשביח ולבסוף נפגם הוא וצריך לשער בס' או בנותן טעם כך פשוט. ונותן טעם לפגם מותר אפילו שיש דבר אחר שפוגם [ט]עמו כגון יתר מלח או חסר כמו שכתבתי בדין תערובות [נט"ו אות כ"ט].
<h2>דף עא.</h2>
אומני ישראל שפסקו עם הגוי מעות בשכרם ושלח להם חבית של יין נסך בשכרם מותרים לומר לו תן לנו דמיה כך פשוט במשנה. ועוד פשוט ואם משנכנס היין לרשותם פירוש שקבלוה בשכרם אסור, אבל בהכנסה לבד לא נאסר שאין חצרו של אדם קונה לו בעל כרחו.
אדם שיש לו לתת מעשר מיין למלך או לשום אדון ואמר לגוי צא ופייס עלי את המלך מותר כיון שלא אמר לו פייס ביין אף על פי שהוא מחוייב לתת לו יין אינו פורע חובו ביין נסך שכתבתי [לעיל ס"ג ע"ב] שאסור. ואם אמר לו עול תחתי לאוצר כבר עשאו שלוחו וכשנותן הגוי יין נסך הוי כאלו נתנו הישראל בעצמו, אבל מותר לומר לו מלטני מן האוצר כך פשוט. ובירושלמי [דמאי פ"ו ה"ח] בין אמר מלטני מן האוצר בין אמר פרשני מן האוצר מותר אפילו הקדים לו מעות, אבל עול תחותאי או שקול על ידי לאוצר אסור אפילו לא הקדים לו המעות. וכתבו בתו' כי פייס עלי למלך מותר אפילו לא הקדים לו מעות דהא סתמא קאמ' לו פייס ואפשר שיפייס במעות, ולא דמי למקדי' דינר לחנוני שכתבתי למעלה, דכיון שהוא מוכר יין והקדים לו דינר ה"ל כמי שקנה ממנו יין ואומר ליתנו לפועליו ופורע חובו ביין נסך. ויש מפרשים פייס עלי למלך דבמקום שכשיש למלך יין נותנו לאנשים ידועים דבר ידוע לכל איש ומחייבין עצמן כל איש ואיש במעות ידועים בשביל היין שקבלו וכשאומר לו עול תחותי ר"ל שיקבל היין בשבילו וכבר כתבו עליו אותו דבר הרי הוא כמוכר לו נסך, אבל אמ' ליה מלטני והולך הגוי ומקבלו על עצמו כדי שלא יכופו לישראל ללוקחו ושלא לכתו' שום דבר.
המוכר יינו לגוי צריך ליזהר שלא יקבל מעות של יין נסך, כלומר שיקבל מעותיו או שיעשה בענין שיתחייב לו הגוי במעות קודם שיהיה יין נסך כי דמי יין נסך אסורים, לפיכך המוכר יין לגוי ופסק כלומר שהסכים עמו כמה יתן לו קודם שימדוד לו אף על פי שלא נתן המעות אלא לאחר מדידה אף על פי שנגע בו הגוי ונסכו קודם שיתן לו המעו' מותר כי כשפורעו אינו דמי יין נסך דמשעה שמשך הכלי קנה דמשיכה בגוי קונה וכבר קנה היין ונתחייב במעות, אבל מדד קודם שפסק, היין ברשות ישראל, כי לא קנאו הגוי במשיכה דמשיכ' אינ' קונה בלא פסוק דמים דלא סמכה דעתיה דלוקח כמו שכתבתי במישרים במקומו [נ"י ח"ב] וכיון דלא קנה אף על פי שמשך כי קא שקיל ישראל דמי יין נסך קא שקיל, ולפיכך המוכר יינו לגוי ופסק עמו כבר ומודד אם כלי הגוי מונח על הקרקע ומודד עליו כלו' לתוכו צריך הישראל ליטול ממנו המעות קודם שימדוד ואם לאו אסור שקודם שיקנהו הגוי הוה ליה יין נסך דכליו של לוקח ברשו' מוכ' לא קנה לוקח כמו שכתבתי במישרים וכי פורע לו מעות נמצא נוטל מעות יין נסך, אבל אם הגוי לוקח בידו הכלי ומודד עליו הישראל מותר ליטול ממנו מעות אפילו אחר שנסכו גוי כי מיד שנכנס היין לכליו של גוי קנאו הגוי כיון שהוא בידו ונתחיי' בדמיו ויין נסך אינו עד שיגע בו הגוי ביין עצמו. ואם תאמ' שמיד שהגיע היין לכלי של גוי נאסר והרי הוא יין נסך, אעפ"כ לא נאסרו דמיו אפילו שהגיע תוך כלי הגוי כדאמרי' ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו לגבי יין שנפל לתוך הבור כך פשוט. ומכל מקום צריך ליזהר בענין שלא יעשה יין נסך יינו ולא יטמא כליו כיון שמודד לתוך כלי הגוי. וכיצד יעשה דינו מבואר בחלק שלישי בדין טהרת כלי יין נסך. וכתב הרשב"א הרי שלא פסק דמים ומדד ישראל לתוך כליו של גוי והיה הכלי מונח בחצרו של ישראל על גבי קרק' מותר ליקח דמי יינו שאין סתם יינם אוסר כל תערובתו בהנאה כמו שיתבאר אלא מוכר דמי כלו חוץ מדמי יין נסך ע"כ. פי' קודם שיגע בו הגוי.
<h2>דף עב:</h2>
כתב הרשב"א נצוק זה שאמרנו שמעתי משמן של גדולים שלא אמרו אלא כשמערה ליין נסך האסו' בהנא' אבל ביין המותר בהנאה אינו חבור, ונראין הדברים, שלא אמרו אלא הניצוק ליין נסך הוי חבור ולא נקרא יין נסך סתם אלא האסור בהנאה, ולפיכך המודד לתו' כליו של נכרי אף על פי שלא הדיח את שמדד לתוכו אסור בשתיה ואת שעירה מותר אפילו בשתיה. גוי שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום לכלוך או לטיט כל מה שנשאר בכלי מותר שאין דרכן של מנסכין לנסך על גבי דבר מאוס ומה שנשאר בפנים לא נאסר שלא אסרו בכחו של גוי אלא מה שיוצא לחוץ אבל לא מה שנשאר בפנים ומשום חבור למה שיצא אין כאן שאף מה שיצא בחו' לא נאסר הואיל ואין כאן דרך המנסכים כמו שביארנו. היה ישראל או גוי מערה לתוך הטיט ובא גוי אחר ונגע בקלוח אף מה שנשאר בפנים אסור משו' נצוק אף על פי שהולך לאבוד ולתוך הטיט הואיל ואינו מאבדו ומבטלו בידים מחשיבותו. עד כאן מדברי הרשב"א.
עתה אכתוב לך דיני הנגיעה בדרך קצרה בין ביד בין בפיו או ברגליו או בשאר גופו או שנגע ע"י דבר אח' בחבורים או שלא בחבורי' בין בכוונה בין שלא בכוונה ולפי שיש באלו כמה חלוקות אכתבם לך בקצרה. תחלה אכתוב מגע גוי בידו ובפיו בכוונה ושלא בכוונה בין שהיה טרוד במלאכתו בין שהיה מודד כמה יין יש בחבית או שהיה סבו' שהוא שמן, ואחר כך מגע רגלו או שאר גופו בין בכוונה בין שלא בכוונה בין שהיה טרוד בין שכיוון לנסך, ואחר כך אכתוב מגעו על ידי דבר אחר בחבורין בין בכוונה ובין שלא בכוונה, ודין השכשוך והברזא והמגופה וההרקה וכל כיוצ' בזה, וכחו וכח כחו, ויין שמזגו גוי או שזרק מים ביין שלא בכוונת מזיגה, ואם יכול להדק גוי נעורת שמשימין בשולי החבית כשהן רפויין, ודין חבית שנבקעה לארכה ובא גוי וחבקה, ודין גוי נושא כובא או כד על ראשו או על כתפו, ומטפטפת אי אמרי' שמא נגע, ואחר כך אכתוב כחו של גוי שלא בחבורין, וגוי שזרק ענבים לגת, ודיני נצוק ונצוק בר נצוק, ודין קנישקניז, ודין גישתא ובר גישתא, ואשכול ענבים שבגת והתחיל היין לימשך ונגע גוי באשכול. מגע גוי שנגע בין בידו בין בפיו לבדו אפילו שלא נגע בידו בין כיוון לנסך בין לא כיוון, כיו' שכיון ליגע בכוונת יין אסור אפילו בהנאה כגון גוי טועם היינות וקדח במנקת והעלה לתוך פיו או שתה בכוס ולא נגע בידו, ודוקא שלא היה טרוד בעני' אחר והיה יודע שהיה יין אבל אם היה טרוד כגון שכיוון ליגע בידו כדי למדוד כמה יין יש בחבית או שהיה סבור שהיה שמן והיה יין ולא הרגיש שהוא יין אפילו בהוצאת ידו או שהיה סבור שהוא שמן ומיד שהרגיש שהוא יין משך ידו והוציאה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא רצה לנסך ולא כיוון מותר בהנאה ואסו' בשתיה, וכן אם היה יורד מן הדקל ובירידתו נגע ביין ולא כיון או שהתיז זבוב או צרעה ביין בידו או שהשפיל בידו רתיחת החבית הנקרא אישפימה או שנפל אתרוג או שום דבר בתוך חבית של יין וטרוד להוציאו ועכבו שם ידיו עד שהריקו כל היין שבחבית דרך הברזא או נפל לבור ועלה מת, כל אלו אסורים בשתיה ומותרין בהנאה, וכן כתב ר"ח ובה"ג ורי"ף, אבל אם נפל לבור ועלה חי או שנפל לו אתרוג והוציאו ולא עכבו שם ידיו כי אינו טרוד כל כך כמו במדידה שאמרנו בזו ההוצאה או כסבור שהו' שמן וכשידע שהו' יין לא משך מיד ידו בענין שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא כיוון לנסך אסור אפילו בהנאה. ודין גישתא ובר גישתא וקנישקניז אכתוב למטה בדיני הנצוק. נגע ברגלו פי' או בשאר גופו חוץ מידו ומפיו אינו עושה יין נסך לאסור בהנא' אלא לאסו' בשתיה אפילו כיוון ליגע והיה יודע שהיה יין כגון שדורך ברגליו וכיוצא בזה אבל אם כיוון לנסך עושה יין לנסך אפילו ברגלו או בשאר גופו ונאסר בהנאה כמו בידו או בפיו. מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר והוא בחבורין כלומר שהכח מחובר אל היין כמו מודד בקנה כמה יין יש בחבית שהוא טרוד ולא כיון לנסך או ביש בידו מקל ונגע ביין ולא היתה כוונתו ליגע, יש פוסקים שאסור בשתיה ומותר בהנא', ויש פוסקים שמותר אפילו בשתיה וכן עקר וכן כתבו התו' והגאונים והרשב"א. ואם הוא בכוונה כלומר שכיון בו ואינו טרוד למדוד או לדבר אחר בודאי כיוון לנסך ואסור בהנאה אף על פי שהוא על ידי ד"א. מגע גוי בכחו על ידי ד"א כמו שכתבתי והוא בחבורין כלומר שהכח מחובר אל הענין ולא כיוון לנסך אלא שהוא טרוד במלאכתו כגון גת שדורכין בה ענבים על ידי קורה יש בו ארבע כחות כמו שכתבתי למעלה וזה פירושו, הכח האחד הנסרים שמשימין על הענבים בתפוח שעושין וכונסין הענבים בתוכו אחר כך משימין עליהם הנסרים ואם עצר הגוי בגופו ממש הנסרי' שעל התפוח בלי קורה אסור בשתיה ומותר בהנאה, הכח השני הקורה שמשימין על הנסרי' לעצור אות' ואם בגופו עצר והשליך הקורה זהו כח כחו ואסו' כמו הראשון, הכח השלישי העץ הנקר' פושיליו, הכח הד' מקל שבו מסבבין העץ ובסיבובו משפיל הקורה על הנסרי' ועוצרת, ורש"י נסתפק אם הכח הג' מות' בשתי' או אסור, והרשב"א כתב שהכל אסור בשתיה ככח כחו וכן אפילו י' כחות, ונכון להחמיר. ישראל וגוי שגלגלו את הגלגל במקל שהו' העץ שכתבתי ולא היה יכול לגלגלו הגוי בלתי ישראל שמסייעו מותר אפילו בשתיה, ואם הגוי היה יכול לגלגלו לבדו בלתי הישראל י"א שאסור דמסייע אין בו ממש וי"א שמותר אפילו בשתי' וכן עקר, כל זה מהרשב"א. אותם שזורקין מיין מהנאדו' בחבית צריך ליזה' לכתחלה שלא יסייע הגוי כלל שמא ישליכו כל משא הנא' על הגוי ויבא היין מכח הגוי ויאסור בשתיה כל מה שזורק חוץ לנאד כמו שאמרנו בגוי המערה אבל בדיעבד אפילו הגוי מסייעו מותר כי כחו של גוי לא אסרו אלא דוקא כשהו' לבדו אבל אם ישר' מסייעו מותר בדיעבד. שכשוך כגון גוי ששכשך כלי ולא הריק ממנו לחוץ והוא פתוח ואפילו לא הגביהו ולא נגע בידו והיה יודע שיש בו יין, יש אומרים שאסור אפילו בהנאה, ויש אומרים שמות' אפי' בשתיה וכן הסכימו רוב הפוסקים, והרשב"א כתב שאין חלוק בשכשוך בין כלי פתוח לכלי סתום זולתי כשהכלי פתוח ומוליכו מלא הגוי שמא יגע בידו כאשר אכתוב. וכלי סתום ששכשכו גוי מותר בשתיה לדברי הכל בין שהיה בו יין הרבה בין שהיה בו מעט בין שכשכו מלמעלה למטה בין בהפך. נאד שנושא הגוי ופיו קשור או פיו בידו בין מלא בין חסר ואפילו הגיע הגוי דפנותיו זו לזו ששכשכו כל כך מותר אפילו בשתיה שאין דר' נסך בכך. ברזא שהיא הסתימה מעץ או מנעורת שמשימין בנקב החבית לסתום פי הנקב ומוציאין דרך שם היין ולפעמי' משימין קנה חלול בנקב החבית ובפי הקנה משימין הברזא לסתום פי הנקב אם הברזא היתה רפויה בחבית או מגופה שהיתה רפויה על פ(ר)י החבית ובא גוי והדקה מותר אפילו בשתיה הכניס או הוציא הגוי הברזא מן החבית או הכניס אצבעו בנקב הברז' לחלל החבית אסור כל היין שבחבית אפי' בהנאה והוא שמגיע הברזא שהכניס או שהוציא לחלל החבית. ואם יצתה הברזא מאליה והניח הגוי ידו על נקב הברזא ומנע מלצאת היין, יש אומרי' שכלו אסור בשתיה, ויש אומרים שכלו אסור בהנאה וכן פרש"י, וי"א כי מה שלמעלה עד הברזא אסור אפילו בהנאה ומה שלמטה מותר אפילו בשתיה, וי"א כי מה שלמעלה עד הברזא אסור אפילו בהנאה ומה שלמטה אסור בשתיה ומותר בהנאה וכן נראה עקר וכן כתב הרשב"א. ומה שאין אנו אומרין בכאן כי כיוון להציל ולא נסך כי היה טרוד, כי מיירי שהיו שם ישראלים שהיו יכולים להציל וקדם הגוי בודאי כיוון להרע אבל אם לא היה שם ישראל שהיה יכול להצילו דינו כדין נוגע בידו והיה טרוד כמו שכתבתי כמו מדדו ביד, ויש אומרים שאפילו אין שם ישראל שהי' יכול להציל שאין לדמות הטרדות אלו לאלו. הרקה כלומר גוי שמריק מכלי אל כלי כגון מריק יין מן הכד לכובא ולא נגע ביין וישראל נקיט כובא, יש אומרים שאסור אפילו בהנאה, ויש אומרי' שמותר בהנאה וזה תלוי במחלקת הפוסקים שכתבתי בכחו על ידי דבר אחר בחבורין בכוונת מגע בלא טירדא וראשון נראה עקר, אבל גוי נקיט כובא וישראל מריק מן הכד מותר, ואם הגוי מצדד אצדודי שמקרב הגוי הכובא כנגד הקלוח אסור, יש אומרי' דדוקא בכובא מלאה אסור כי נגע, ויש אומרים אפילו חסר' כיון דמקרקש בכוונה כשמצדד כחו בכוונה הוא ועוד כי כשמשמט הכובא על צדה בשעה שהיין מקלח בתוכה ה"ל כנוגע בקנה ולפי זה הטעם אסור אפילו בהנאה. גוי המערה מכלי אל כלי והיין כשר מהכלי שמערה לתוכו ומהכלי שמערה ממנו כל מה שזרק מהכלי אסור דגזרו בו משום כחו אבל מה שנשאר בכלי שמערה ממנו בו מותר דמה שלא יצא לא גזרו ביה רבנן משום כחו, ומכל מקום נאסר אפילו מה שנשאר בכלי משום נצוק לדידן דקיימא לן דנצוק הוי חבור כמו שאכתוב בדי' נצוק ושם אכתו' אם היה מערה לטיט או לאשפה או למקום שהולך לאבוד שלא נאסר מה שנשא' בכלי זולתי אם נגע הגוי בידו בקלוח שיצא, ויש מרבותי שכתבו שאפילו שמערה לכלי של יין כשר שלא נאסר משום נצוק מה שנשאר בכלי ותמהתי עליהם, ראשו' נ"ל עקר וכן כתב הרשב"א. יין שמזגו גוי והיין בכלי ולא נגע בו הגוי אלא כשזורק בו מים כדי למזגו אסור בשתיה ומותר בהנאה דחיישינן שמא כשדקדק שלא יתן בו מים יותר מדי נגע אבל אם [לא] כיוון למזוג אלא שזרק בו מים מותר בשתיה כאשר אכתוב. זרק גוי מים ליין ולא כיוון למזוג היין כמו שכתבתי מותר אפילו בשתיה בדיעבד כשאר זריקו' שלא בחבורין כמו שאכתוב ואפילו שקלוח המים יורד עד היין וה"ל נצוק חבור מותר דלא אמרינ' נצוק חבור אלא יין ביין אבל מי' ביין לא מיקרי חבור. חבית של עץ שלא היו השולי' מהודקין והיין יוצא ובא ישראל ונתן שם נעורת של פשתן ותפשה כנג' הנקב ומנע קצת היין מלצאת ובא גוי והדקה בסכין עד שסתם הנקב מות' בשתיה מיהו אם היה היין שותת יש ליזהר שאז נוגע יין ביין אבל בסכין יכול להדקו כיון שאינו מכוין רק לסתו' וה"ל מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אח', ויש מי שהורה שאם בשולי הגיגי' הית' מטפטפת אסור להיות הגוי תוחב נעורת של פשתן בסדקין אבל סביבות השולים מקום שמתחברים דפני הגיגית מותר שראשי השולים מפסיקין שתחובין בחריצין שבדפני הגיגית. חבית מלאה יין שנסדקה (לרבים) [לשנים] ובא הגוי והדקה לחברם אם לארכה נבקע' מות' בהנאה ואם לרחבה נבקעה מותר אפילו בשתיה שלא עשה שום דבר הגוי אלא מעשה לבנה שהכביד החצי העליון על התחתון. גוי שהיה נושא החבית במוט ודרך נקב מוציאה יין שלא מדעת הגוי או שהיה נשפך מכח הגוי מותר אפי' בשתי' לדעת המתירין כחו שלא בכוונה וכן הדין אפילו נושאה על כתפו. הית' מטפטפת מעט מעט אפילו נושאה על כתפו והוא היה יודע מותר שאין היין נשפך מכחו של גוי ולא מרבה בשפיכה בנדנודו שאפי' היתה מונחת על גבי קרק' הית' כך מטפטפת ויש להתישב בדבר.
גוי נושא כובא מלאה אסור פירוש בהנאה אסור שמא נגע הגוי ביין חסרה מותר שאין ידיו מגיעות ליין כי אם לשפתו ואף על גב דמקרקש ליין לא ניח' ליה בקרקוש זה כדי שלא ישתפך היין עליו. ואם נושאין אותה במוט בשנים ושום אחד מהם אינו יכול להגיע לשפת הכובא אפילו מלאה מותר. והא דאמרינן שמא נגע ביין דוקא שישראל הולך אחריו שמא יגע גוי ולא ירגיש ישראל אבל הולך אצלו לא נחוש שמא נגע. נאד שיש בו יין ואינו מלא ונושאו הגוי או גוי' על ראשו או על כתפו ושומרו ישראל שלא נגע בפנים מותר בשתיה דלא ניחא ליה באותו שכשוך ואם נשפך ממנו שום דבר כבר כתבתי דינו בדיני ההרקה שכתבתי למעלה. מגע גוי על ידי ד"א שלא בחבורי' כגון שזרק מרחוק אבן או שום דבר בתו' היין מותר אפי' בשתיה ואפי' כיוון. גוי שזורק ענבים לגת בעוטה שהתחיל היין לימשך אסו' לכתחלה שמא נגע בזריק' אבל בדיעבד מותר בשתיה. נצוק הוי חבור כלומ' קלוח המחבר מה שלמע' עם מה שלמטה הוי חבור לענין יין נסך שאם האח' מהן יין נסך והקלוח מחברו עם האחר שהוא מיין כשר כבר נאסר כי הקלוח מחברו דנצוק הוי חבו' זולתי אם קטף קטופי ר"ל שחתך הקלוח קודם שהגיע למטה היין בכלי האחר שנאסר בו או שיזרקנו מרחוק ואם היין כבר הגיע למטה אינו מועיל אחר כך אם יחתו' בקלוח דנצוק הוי חבור. וצריך שיהיה בכלי של יין נסך שמערה לתוכו טופח ע"מ להטפיח או בכלי שמכניסו הגוי לקיום ואפילו אין בו טופח ע"מ להטפיח ויהיה הכל אסור מה שעירה ומה שנשאר בתוך הכלי שמערה ממנו מותר בהנאה כדאמרינן ביין שנפל לבור ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ואם הגוי נגע בקלוח הכל אסור בהנאה כאלו נגע בתוך היין אפילו שהיו הכלים ומה שבתוכם כשרים. ואם היין האסור שמערה לתוכו אינו יין נסך אלא יין האסור בשתיה ומותר בהנאה מה שנשאר בתוך הכלי שמערה ממנו מותר אפילו בשתיה דלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך כלי של יין נסך האסור בהנאה ולפי זה המודד לתוך כליו של נכרי אף על פי שלא הדיח את שמדד לתוכו אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר אפילו בשתיה. גוי שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום לכלוך או לטיט כל מה שנשאר בכלי מותר שאין דרכן של מנסכין לנסך על גבי דבר מאוס ומה שנשאר בפנים לא נאסר שלא אסרו בכחו של גוי אלא מה שיצא לחוץ לא מה שנשאר בפנים ומשום חבור למה שיצא אין כאן שאף מה שיצא לחוץ לא נאסר הואיל ואין דרך המנסכים בכך, ואם ישראל או גוי מערה לתוך הטיט ובא גוי אחר ונגע בקלוח הכל אסור אפילו מה שנשאר בפנים. נצוק בר נצוק כגון כלי שנאסר בניצוק ואחר כך הריק מכלי אחר כשר לתוך אותו כלי דהוי נצוק תרי זימני מותר אפילו בשתיה מה שבכלי השני. אם נצוק הוי חבור כתבתיו למעלה בדין יין שמזגו גוי. גישת' ובר גישתא הם ב' קנים ופיהן למטה שפי הא' בחבית א' וכן מן השנית בחבי' אחרת וב' ראשיהן העליוני' שהן מחוץ לחביו' מחוברין ביחד כי הן חתוכין בשפוע וב' ראשיהן למטה כל א' בא' מהחביות כזה ומניח ראש א' מהקנים בחבית המלאה והאח' בחבי' ריקנית ומוצץ בפיו בפי הקנה שבחבי' המלאה עד שעולה היין ושומטה מפיו ומחברה לראש הקנה הא' שבחבית הריקנית והיין עולה מאליו מחבית מלאה לחבית ריקנית עד שמריק כל החבית כא' ובא גוי והניח ידו בפי הקנה הכל אסור כי הכל נגרר אחר הגישתא. קנישקניז והוא כלי שיש לו פיות רבו' ומשימי' באמצעו יין ומושך לכל הפיות מותר לישראל לשתות בו עם הגוי ביחד ודוקא כשפסק ישר' קודם הגוי אבל אם קדם ופסק הגוי מלשתו' קודם ישראל אסור אפילו בשתיה כי מיד נאסר שמגיע הקלוח שהיה סמוך לפי הגוי ביין שחוזר לאחוריו. אשכול שבגת אחר שהתחיל להמשך היין ונגע גוי באשכול אשכול אסור אם יש בו טופח ע"מ להטפיח וכגון שהענבים שבאשכול מבוקעים ושאר הגת מותר.
גוי המערה יין מכלי אל כלי והיין כשר מהכלי שמערה ממנו וכל מה שזרק מהכלי אסור דגזרו בו משום כחו אבל מה שנשאר בכלי מה שמערה ממנו מותר דמה שלא יצא חוץ לא גזרו בו רבנן משום כחו. ומכל מקום אנן דקיימא לן דנצוק הוי חבור אף על פי שלא נאסר מה שנשאר בפנים משום כחו, נאסר משום נצוק כלומר שחברו הקלוח היורד מהכלי שמערה ממנו אל הכלי שמערה לתוכו וכיון שנאס' מה שיצא לחוץ כמו כן נאסר מה שנשאר בכלי שמערה ממנו כי הקלוח מחברו ומטעם זה יש לנו לאסור מה שנשאר בכלי שמערה ממנו מחמת ניצוק כך מוכח. ואם מערה לאשפה או לטיט או למקום שהולך לאבוד בענין שמה שמערה ממנו אין דרך לנסכו בכך מה שנשאר בפנים בכלי שמערה בו מותר זולתי אם נגעו בו הגוי בידו ממש בקלוח, ולמטה אכתבנו בדברי הרשב"א כי זו היא סברתו כמו שאכתו', וכן נראה מהרמב"ם כי מה שנשאר בפנים אסור משום נצוק אפילו שמערה לכלי של יין כשר או של יין נסך אפי' מקטף קטופי', דלית' לדרב ששת דאמר שמה שנשאר בפנים לא גזרו בו רבנן שסובר דנצוק לא הוי חבו' ואנן קיימא לן דהוי חבור. אבל לפי פירוש התוספות אפילו למאן דאמר נצוק חבור קיימא לן כרב ששת, ולפיכך גוי המערה מכלי לכלי של יין כשר או לכלי של יין נסך ומקטף קטופי, מה שנשאר בכלי מותר כיון שלא נגע בידו בקלוח אבל מה שיצא לחוץ אסור משום כחו ולא גזרו משום כחו על מה שנשאר בפנים ולפיכך מה שנשאר בפנים מותר בשתיה אף על גב דקיימא לן נצוק חבור, וכן כתב הרא"ש, וראשון נראה לי עקר, וכן ראיתי לרבותי נוהגין לאיסור גם כן מה שנשאר בפנים אפילו שמערה לכלי של יין כשר. נצוק כלומר קלוח המחב' מה שלמעלה עם שלמטה הוי חבור לענין יין נסך שאם אחד מהם יין נסך והקלוח מחברו עם האחר שהוא יין כשר כבר נאסר כי הקלוח מחברו בנצוק הוי חבור, זולתי אי קטף קטופי כלומ' שחות' הקלוח קודם שהגיע למטה היין בכלי האחר שנאסר בו או שיזרקנו מרחוק, ואם היין כבר הגיע למטה אינו מועיל אח"כ אם יחתוך הקלוח דנצוק הוי חבור וצריך שיהיה בכלי של יין נסך טופח ע"מ להטפיח, כך פסק רי"ף שם וכן כתבו הגאונים. ורבינו תם כתב דנצוק לא הוי חבור, ראשון נראה עקר וכן עמא דבר. ויש מי שהתי' במקום הפסד גדול כגון אם משך מהיין שבחבית לתו' כלי שיש בו יין נסך אבל לא בהפסד מועט, ולפיכך כיון דקיימא לן דניצוק הוי חבור ישראל המער' יין כשר לכליו של גוי שיש בו טופח ע"מ להטפיח של יין נסך או בכלי שמכניס לקיום אף על פי שאין טופח ע"מ להטפיח הכל אסור מה שעירה ומה שנשאר בתו' הכלי שמערה ממנו, והכל מותר בהנאה כדאמרי' ביין שנפל לבור ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, ואם הגוי נגע בקלוח הכל אסור בהנאה כאלו נגע בכל היין אפילו שהיו שני הכלים ומה שבתוכן כשרים. ולמטה אכתוב דברי הרשב"א שכתב אם ישר' הוא המערה לתוך יין שאינו אסור בהנאה שמה שנשאר בכלי שמערה ממנו מותר בשתיה דלא אמרינן נצוק הוי חבור אלא כשמער' ליין נסך. נצוק בר נצוק כגון כלי שנאסר בנצוק ואחר כך עירה מכלי אחר כשר לתוך אותו הכלי דהוי נצוק תרי זימני, יש מי שכתב שאסור, ורוב הפוסקים הסכימו שמותר וכן עקר. ומכל מקום מבטלין אותו אם יש בו כדי לבטל דלא חמיר נצוק מנתערב כמו שאכתוב בבטול יין נסך.
כחו של גוי לא אסרו אלא דוקא כשהוא לבדו בלי ישראל מסייעו אבל אם ישראל מסייעו מותר ודוקא בדיעבד, לפי' אותם שזורקין היין מהנאד לחבית צריך ליזהר לכתחלה שלא יסייע הגוי כלל שמא ישליכו כל המשא מהנאד על הגוי ויבא היין מכח הגוי ויהיה אסור כל מה שזורק חוץ לנאד כמו שאמרנו בגוי המערה.
גישתא ובת גישתא הם שני קנים ופיהן למט' ופי האחת בחבית ופי האחרת בחבית אחרת וב' ראשיהן העליונים שהן מחוץ לחביות מחוברים יחד כי הן חתוכין בשפוע וב' ראשיהן למטה כל א' וא' מהחביות כזה ומניח ראש א' מהקנים בחבית המלאה והא' בחבית הריקנית ומוצץ בקנה שהוא בחבית המלאה עד שיעלה היין ושומטה מפיו ומחברו לראש הקנה האחר שבחבית הריקנית והיין עולה מאליו מחבית מלאה לחבי' ריקני' עד שמריק החבית כא' ובא גוי והניח יין בפי הקנה הכל אסו' כי נגרר אחר הגישתא כך פשוט. קנישקניז והוא כלי שיש לו פיות רבות ומשימין באמצע היין ומושך לכל הפיות, מותר ליש' לשתות בו עם הגוי ביחד, ודוקא (כשפק) [כשפסק] ישראל קוד' הגוי אבל אם קדם ופסק גוי מלשתות קודם ישראל אסור כי מיד נאסר שמגיע הקלוח שהיה סמוך לפי הגוי ביין שחוזר לאחריו כך פשוט.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך אוסר בכל שהו' אם נתערב ביין וכן מים שנסכו אם נתערבו במי' ואין תקנה ליין נסך שנתערב ביין בהולכת הנאה לים המלח כך פשוט. ורבינו תם כתב דוקא יין נסך אבל סתם יינם בס' וכן מגע גוי וכן כתב הרמב"ן, ושאר הפוסקים הסכימו דאפילו סתם יינם במשהו מין במינו כמו יין נסך, זולתי סתם יינם שנתערב ביין יוליך הנא' לים המלח או ימכר כלו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו כי אינו אוסר מה שנתערב בו אלא בשתיה ומותר בהנאה, אבל יין נסך אוס' מה שנתערב בו אפילו בהנאה ולפיכך אין בו תקנה, אבל שניהם שוין לאסור בכל שהוא כשהוא מין במינו כמו יין ביין. ולמטה אכתוב אם יש חלוק בין שנפל התר לתוך איסור או בהפך. ואין הפרש בין טעמו לממשו שאפי' לא יתערב יין כשר אלא בטעם סתם יינם אוסר בשתיה כגון נאדות הגוים וקנקניהן או משפך גדול אפילו שאין בהם לחלוחי' יין אם הכניס בהם יין בלא מלוי וערוי כמו שכתבתי בח"ג. ומה שאמרנו ימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו כתב הרשב"א ויראה לי שאינו צריך לומר לגוי הריני מוכר לך חוץ מדמי יין נסך שבו, מוכר לו כפי מדת יין כשר שבו ודיו. וי"א שצריך לומר לגוי בשעת מכירה חוץ מדמי יין נסך שבו או יוליך הנאה לים המלח, מכר סתם ולא פי' כן אע"פ שלא מכר אלא כדי מדת יין [כשר] שבו הכל אסור בהנאה, ולפי' אם נטל המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי ונאסר היין שבמשפך אם נשאר אפי' לחלוחי' של יין במשפך כדי שיהא בו טופח ע"מ להטפיח ואח"כ מדד לתוך צלוחיתו של ישראל הכל אסור אפילו בהנאה ולא נתחוורו לי דבריהם ע"כ.
מים שנתערבו ביין ה"ל מין בשאינו מינו ואיסורו בנותן טעם כך פשו'. וי"א ששיעורו בס' כשאר איסורין ששיעורם בנותן טעם. ור"ת פי' שאם יש שם ו' חלקי מים מותר דכל נותן טעם לפגם מותר וכבר נפגם היין בכ"כ מים והמים נפגמי' והכל מותר בשתיה. וכתב הרשב"א ואם נתן בה טעם הכל אסור בהנאה לפי שהיין מכשיר את המים [ו]כל מכשירי משקי' ואוכלין הרי הן כעקר המשקה והתבשיל לפי' הכל אסור. ויש אומרים שאפילו במכשירין מוכר את הכל חוץ מדמי אותו יין המכשיר את המים ואת התבשיל וכן דעת רבותי ויראה לי שהוא עקר. ועוד כתב יין נסך שנפל על גב מעט מים ואפילו מצלצול קטן ואפילו לסרוגין אין אומרין ראשון ראשון בטל דכל שנותן טעם לבסוף הכל אסור שלא הותר מתחלתו אלא מפני שלא היה בו כדי נתינת טעם ועכשיו (שנצטרך) [שנצטרף] לנותן טעם אין טעם בטל לעולם. ויש מתירי', והראשון נראה עקר. וזה תלוי במחלקת הפוסקים שכתבתי למעלה [לקמן בגמ'] בההי' דרב דימי.
כבר אמרנו דיין ביין שהוא מין במינו במשהו ואין הפרש בין נפל התר לתוך איסור פירוש יין של התר שנפל לכלי שהיה בו טפת יין נסך או סתם יינם ובין שנפל איסור לתוך חבית יין של התר, כך פרש"י וכתב דלית הלכתא כרב דימי דאמר ראשון ראשון בטל כשנפל איסור לתוך התר, דרב יצחק ורבין פליגי עליה, וכן נראה מהרי"ף, וכן כתב הרשב"א. ויש שפסקו כרב דימי דלא פליג עליה רב יצחק אלא בחבית וגם רבין לא פליג עליה כלל דהא רבין מיירי שנפל לתוכו כלי גדול מלא יין נסך או במערה מגיגית גדולה. ולפי זה דאמרי' יין ביין במשהו דוקא שנפל התר לתוך איסו' אבל אם נפל איסו' לתוך התר ראשו' ראשו' בטל ודוק' המער' מחבית של יין נסך לתוך בור של יין כשר שאינו כ"כ קלוחו גדול וכ"ש מצלצול קטן דלא נפיש עמודיה אבל המערה מגיגי' גדולה של יין נסך או שנפל לתוכו כלי גדול מלא יין נסך אפילו איסור לתוך התר אוסר במשהו, וכן נראה מהתו' והרא"ש. ופר"ת דהא דאמרינן ראשון ראשון בטל לא שבטל לעולם אלא בטל ומותר בהנאה, ובתו' פי' דמותר אפילו בשתיה, וכבר כתבתי כי הוא בטל עד שיפול מהיין האסור כ"כ עד שלא יהיה ביין המותר ס' לבטל האיסור. ופרש"י קמא קמא בטיל כפי' ר"ת. וכבר כתבתי כי רש"י פסק דלא כרב דימי וכן רי"ף וכן נראה עקר. והרמב"ם כתב שאם ערה יין נסך מצלצול קטן לתוך הבור של יין כשר אפילו עירה כל היום כלו ראשון ראשון בטל. עירה מהחבית בין שעיר' מן המותר לאסור בין מן האסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול ע"כ. ונראה שפסק כרב יצחק דלא אמרי' קמא קמא בטיל אלא בצלצול קטן אבל לא בחבית.
יין נסך שנתערב ביין בענין שאוסר בכל שהוא ונפל שם קיתון של מים שהוא בנותן טעם עם היין נסך שהוא מין בשאינו מינו ויש במים כדי לבטל היין נסך לבדו ואם נחשוב ב' היינות ביחד אין במים כדי לבטלו, רואין את ההתר כאלו אינו שם ונשאר היין נסך לבדו עם המי' ונתבטל בנותן טעם או בס' אם אפשר לעמוד על טעמו פשוט. ובזה אין חלוק בין נפלו המים תחלה עם היין כשר ואחר כך נפל שם (הוי) [היין] נסך ובין נתערבו היינות תחלה ואחר כך נפלו המים כי הכל מותר כמו שאנו אומרים בשאר איסורין כי רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו כמו שכתבתי בדין תערובות. ומה שלא נעשה הכל חתיכה דאיסו' כמו שאנו אומרין כי חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות ויצטרך כ"כ מים כדי לבטל יין האיסור ויין ההתר, זה אינו דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה בכל איסורי' שאיסורן במשהו, אלא באותן שאיסורן בנותן טעם כמו בשר בחלב כמו שכתבתי בדין תערובות ויש מחלקת בזה. ויש אומרים דלא אמרינן רואין את ההתר כאלו אינו אלא דוקא כשהמים היו שם תחלה עם היין של התר ואחר כך נפל שם יין נסך אבל אם נפל במים בסוף שכבר היו מעורבין ב' היינות יחד לא אמרינן רואי' אלא מצא מין את מינו ונעור כלומר שתי היינות ועושה הכל איסור, וצריכין המים כ"כ בענין שיוכלו לבטל ב' היינות וכן כתב הרמב"ם, וראשון נראה עקר. ולרי"ף נראה שלא הביא כלל ההיא דרואין שסברתו כי בכל ענין מצא מין את מינו ונעור, ולא דמי לשאר איסורין דאמרינן רואין, דשאני התם דשאינו מינו קאי בעיניה אבל הכא כשנפלו המים תחלה כבר בטלו המים ואינן נעורין לבטל היין נסך שנפל אחר כך, ואם נתערבו ב' יינות ואחר כך נפל הקיתון של מים נמי אסור ולא אמרינן רואין, דכיון שנפל בתוך היין הכשר יין נסך כבר נאסר במשהו ואין כח במים שנפלו לבסו' להתי'. וכבר כתבתי כי הראשון נראה עקר שבכל ענין אמרינן רואין ומותר וכן כתב הרשב"א. ועוד כתב חבית של יין שנתנו לתוכה קיתון של מים ואח' כך עירה ממנה לתוך צלוחיתו של נכרי אם יש במים שבחבית כדי לבטל יין נסך שבצלוחית של גוי הכל מותר לא יהא חמור מיין נסך שנתערב בחבית וכבר ביארנו שאנו רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן הדין לגת בעוטה שהיה יין יורד ממנו לתוך הבור ונגע גוי בו בקלוח היורד רואין את יין הקלוח כמי שנתערב בגת וסלק את היין שבגת כמי שאינו והחרצנים והזגין והענבים רבין עליו מבטלי' אותו ע"כ מהרשב"א.
<h2>דף עד.</h2>
חבית של יין נסך שנתערבה באחרות ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו, וכן סתם יינם אפילו יין ביין כמו שכתבתי [לעיל ע"ג ע"א], דלא אמרינן יין ביין במשהו אלא דוקא יין אבל חבית לא כך פשוט. ובודאי אם הוא מסתם יינם ימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו או להולי' הנאה לים המלח ואם הוא מיין נסך ימכר חוץ מדמי י"נ שבו ואינו מותר במולי' הנא' לים המלח וי"א שמותר גם במוליך הנאה, וראשון נראה עקר, וכן כתב הרשב"א ועוד כתב נפלה א' מהן לים הגדול או שנאבד או ששתו אותו בשוגג הותרו כל השאר שאני אומ' אותה שנפלה של איסור היתה ע"כ. יין נסך שנפל לבור יין כשר ימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו וזה מיירי בחבית שנתערב ואם היה סתם יינם אפילו יין ביין כמו שכתבתי כך פשוט וכתבו התוספו' דכי אמרינן דימכר כלו פי' שמותר בהנאה דוקא בהנאת מכירה אבל בשאר הנאה אסור. וזה הכלל יין נסך אוסר במשהו בשתיה בבלול ואם אינו בלול אם הוא דבר חשוב כגון חבי' בין חביות אוס' תערובתו ואפילו נתערבה באלף כלן אסורות ואם אינו חשוב כגון חבית קטנה פתוחה בין החביו' בטלה ברובה וכן נר' סברת התו' בסוף ע"ז.
<h2>דף עה:</h2>
אשכול שבגת לאחר שהתחיל לימשך היין ונגע הגוי באשכול, אשכול אסו' אם יש בו טופח ע"מ להטפיח וכגון הענבים שבאשכול מבוקעים ושאר הגת מותר, כך כתב רשב"ם ודקדקה מההיא דפרק השוכר עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכול וכו'.
